divorce-619195_640

סמכויות בענייני גירושין

מאת עו”ד רונן סימון

מאמר קצר זה עניינו משמעותי ויכול להשפיע על ניהולו של תיק גירושין באשר הוא.

סמכות מקבילה מהי ? על פי דיני מדינת ישראל קיימות ככלל שתי מערכות שיפוט מקבילות ולשתיהן סמכות לדון בענייני גירושין של בני זוג: האחת הנה המערכת האזרחית שכיום מרוכזים ענייני המעמד האישי במסגרת בתי המשפט לענייני משפחה (כערכאה ראשונה). השנייה הנה מערכת השיפוט הדתית הרלונטית לבני הזוג, כך שאם שני בני הזוג בני הדת היהודית אזי הערכאה הרלוונטית לענינם הנה בתי הדין הדתיים, או אם הם בני העדה המוסלמית יכול עניינם לידון בפני בתי הדין השרעים. כבר בשלב זה יודגש ויובהר כי ההליך הדתי, קרי הגט עצמו, הנו בסמכותה הבלעדית של הערכאה הדתית ולכן פסק דין לגירושין וביצוע הגט יעשו רק בפני בית הדין הרבני. ככלל, כפופים בתי הדין הדתיים למרותו של דין המדינה קרי חוקי מדינת ישראל, זאת למעט בעניינים של דין אישי כגון הליך הגט עצמו, אשר ההחלטה באם התקיימו הנסיבות המבוארות למתן פסק דין לגירושין וביצוע הגירושין עצמם, תעשה על פי הדין הדתי וכמצוות ההלכה. על אף שבתי הדין כפופים לדין המדינה, הרי שבבואם לדון בעניינם של בני זוג המתדיין בפניהם, לא ניתן להתעלם מהשפעת ההלכה הדתית על פסיקתם ולא אחת נתקלנו בפסיקות ששללו מאשה זכויות ממוניות מהטעם כי מרדה בבעלה או בגדה בו ורק ערעור לבית הדין הרבני הגדול ועתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, הובילו לתיקון המעוות ולפסיקה על פי החוק האזרחי. המדובר בהליכים סבוכים, ארוכים (שכן קיים עקרון משפטי של "כיבוד ערכאות" המונע לעיתים התערבות) ולא אחת יקרים המביאים צד "חלש" לוותר על איזה מזכויותיו ולפיכך נודעת חשיבות רבה לייעוץ משפטי מקצועי מעורך דין הבקיא בדיני משפחה על מנת להבטיח שמירה על זכויות. הלכה מושרשת היא כי צד שהחל בהליכים בהגשת תביעות כדין בערכאה אחת, הוא שמקנה את הסמכות לדון בעניינם של הצדדים. כך למשל אם פלוני הקדים והגיש את תביעותיו אל בית הדין הרבני במועד וכדין וכרך בהם כדין את ענייני הרכוש, אזי גם אם אלמונית תגיש תביעותיה אל ביהמ"ש לענייני משפחה, יידון עניינם של הצדדים בפני בית הדין הרבני. האמור נכון ככל שהדבר נוגע לעניינים שבין שני בני הזוג אולם כבר נפסק כי ענייני מזונות קטינים ומשמורתם אפשר ויידונו גם בערכאה האחרת בנסיבות המסויימות אשר עליהן יורחב במאמר אחר.

במקרה בו בני הזוג אינם בני אותה עדה דתית (יהודי ונוצריה למשל) אין לבית הדין הרבני סמכות כלל ועניינם יידון בפני הערכאה האזרחית, לרבות עניין התרת קשר הנישואין ביניהם. יש ובית הדין הרבני ידון גם בגירושי בני זוג שאף שלא נישאו בחופה וקידושין, הוכרו כזוג נשוי. אז יחוייבו בגט פיטורין ולו מחמת הספק על מנת שיהיו מותרים לאחרים על פי ההלכה. במסגרת הליך גירושין שבין בני זוג יכול ותתעורר שאלת תביעתה של הכתובה. עניין זה ראוי שיבחן היטב עוד קודם לתחילתם של ההליכים שכן גם לתביעה בבית המשפט "האזרחי" אפשר ותהיה השפעה על זכותה של האשה לתבוע את כתובתה ומאידך לא כל תביעה שוללת או מקימה זכות לתביעת הכתובה. להתנהלותם של בני הזוג קודם להגשת תביעותיהם כמו גם בחירת הערכאה הנכונה לעניינם חשיבות רבה להבטחת זכותם מחד "וחסימת" הצד השני מאידך ורק עו"ד הבקיא בענייני המעמד האישי וענייני גירושין יכול לתת את הייעוץ הנכון. כפי שנוכחנו לדעת, הרי שלעיתוי הגשת התביעה חשיבות רבה שכן בדרך כלל ההחלטה להפרד הינה תוצאה של תהליך שעברו בני הזוג יחדיו וכל אחד מהם לחוד ולפיכך הסיסמא הילדותית משהו לפיה "הראשון זוכה והשני בוכה….." מקבלת משמעות רצינית כל שכן "תפיסת הסמכות" ובחירת הערכאה המתאימה לדיון.

סיכום: הליך של גירושין הינו פרק טראומתי בחייו של החווה אותו, אולם ייעוץ נכון ובחירת אסטרטגיה טובה יובילו במקרים רבים לסיום מהיר ויחסכו לצדדים עוגמת נפש וממון רב, כל שכן שבמרבית המקרים בין בני הזוג הניצים נמצאים ילדיהם והכלל המנחה שצריך לשמש נר לרגלי המתדיינים ומיצגיהם הינו כי בני הזוג מתגרשים האחד מן השני אולם מעולם לא יוכלו להתגרש מילדיהם ועליהם לעשות הכל כדי שההליך יהיה מהיר וממצה גם אם כואב.

על פי דיני מדינית ישראל, נתונה הסמכות ליתן פסק דין לגירושין בין יהודיים לבתי הדין הרבניים בישראל.

להבדיל מענייני רכוש מזונות ומדור, בענייני גירושין, הסמכות הבלעדית מסורה לבתי הדין הרבניים ואלו פוסקים על פי ההלכה היהודית כפי שהשתרשה במשך מאות בשנים.

בבא הדיינים ליתן פסק דין בתביעת גירושין ישקלו הם תחילה האם קיימת עילה המצדיקה את פסק הדין – וזאת כמובן עילה "הלכתית".

רבות הן העילות ההלכתיות המובילות בסופו של יום לפסק דין לגירושין והן נחלקות לעילות שאם הוכחו, אין לו לבית הדין שיקול דעת ועל הבעל חובה לגרש את אשתו, וגם אם יסלח לה על מעשיה, לא יהיה מנוס מלחייבו לגרשה ולעילות שבהן לביה"ד שיקול דעת באם לכפות גירושין.

זה המקום להבהיר כי לא כל תביעה לגירושין אל בית הדין תסתיים בגט, רבים הם המקרים בהם מגיש מי מבני הזוג תביעה לגירושין כנגד משנהו אולם מבלי שיוכיח עילה המחייבת בגט לא יעתר לו ביה"ד, כל שכן כאשר בן הזוג השני עותר לשלום בית (ולא כמעשה אסטרטגי).

להלן דוגמא:

שרה וראובן שנישאו זה לזו כדת משה וישראל, חיו יחדיו באושר ולהם שלושה ילדים.

לאחר תשע שנות נישואין נקלעו עסקיו של ראובן לקשיים כלכליים דבר שהביא למתח בין בני הזוג והעיב על חיי המשפחה עד כי ראובן החליט לעזוב את הבית ועבר להתגורר לבדו בדירת אחיו.

חלפה כשנה וטרם שקטו המים ושרה פנתה אל בית הדין הרבני בתביעה לגירושין ובתביעתה סיפרה כי למעשה אינה חיה עוד עם ראובן ולכן מבקשת היא להתגרש ממנו. ראובן מצידו עתר לקיים שלום בית בין הצדדים והסביר כי לטענתו נובעים מעשיה של אשתו מלחץ כלכלי.

כבר בתחילת הדיון פנה אב בית הדין אל שרה ושאלה מדוע לא תסכים לנסות לשקם את חיי הצדדים ולקיים שלום בית ביניהם ושרה סירבה ואמרה כי גמרה בדעתה להתגרש שכן אינה אוהבת עוד את ראובן.

מששאל הדיין את ראובן לעמדתו, השיב לו זה כי הוא אוהב את אשתו וכי לדעתו, לאחר שישקטו הקשיים הכלכליים יוכלו לשקם את נישואיהם.

אב ביה"ד הבהיר לשרה כי למעשה אין עילה הלכתית לגרשה מראובן או אז נזכרה שרה כי שמעה שחובה לגרש אשה שבגדה בבעלה והעלתה טענה באזני בית הדין כי למעשה בעת בה עזב ראובן את הבית, קיימה יחסי מין עם תייר אותו הכירה בעת בילוי סוף שבוע במלון ולכן, טענה חובה על בית הדין לגרשה.

ראובן השיב מיד כי הוא סבור שהדברים אינם אמת וכי טענה זאת אינה אלא נסיון של שרה, הנתונה בלחץ מפאת חששה מנושיו של ראובן, להתגרש וכי למעשה, גם לאחר שעזב את הבית קיימו הוא ושרה יחסי אישות מספר פעמים.

שרה הכחישה הכל וחשבה כי בידה "קלף מנצח" והציעה כי היא וראובן ייבדקו בפוליגרף.

ראובן שנועץ בעורך דינו קודם לכן הסכים מיד לכך יען כי ידע שעל פי ההלכה לא ניתן לחייב בגירושין על סמך תוצאות בדיקת הפוליגרף, אפילו אם הסכימו שני הצדדים לבדיקה ורק עדות קבילה בבית הדין יכולה להחשב ככזאת שעל פיה ניתן לחייב בגט – כך למשל תצלום או סרט שהושגו בדרך חוקית ושמהם לא משתמע דבר אחר זולת קיום יחסי מין בין נשואה למי שאינו בעלה או עדות של שני גברים שהיו עדים למעשה הבגידה או הוכחה חד משמעית אחרת הקבילה על פי דיני ההלכה.

האמור לעיל מלמדנו כי לא כל תביעה אל בית הדין תסתיים בגט.

זה המקום לציין כי לא מן הנמנע כי בעל המבקש לגרש את אשתו ואין בידו עילה יתכן ויחוייב בתשלום כספי ולעיתים, בהתקיים התנאים אף בתשלומה של הכתובה (ועל כך יורחב במאמר נפרד).

לא רק בגידה יכולה להביא לכדי חיוב בגט שכן בהלכה היהודית עילות רבות שיכול ויביאו בסופו של תהליך לגירושין כאשר לכל אחת נדרשת מערכת הוכחות שונה וחלקן יש וישפיעו על עניינים אחרים שבין הצדדים.

מהאמור לעיל עולה כי טוב יעשה מי שמבקש להגיש תביעה לגירושין אם יתייעץ בעו"ד או טו"ר שאם לא כן עלול למצוא עצמו בפני שוקת שבורה ולעיתים להיות מחוייב בכספים רבים, בעוד בנייתה של אסטרטגיה מבעוד מועד יש ותביא לכדי הצלחה ולעיתים אף תציל את חיי המשפחה.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה