עפ"י חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") עם מות המוריש יורשיו עפ"י דין או עפ"י צוואה יורשים את עזבונו, אולם יורשיו רשאים לערוך הסכם לחלוקת עזבון בהסכמת כל היורשים לפני או לאחר קבלת צו ירושה או צו קיום צוואה ולחלק את העזבון ביניהם באופן שונה מזה שנקבע עפ"י חוק הירושה או בצוואת המנוח.

אחד היתרונות המרכזיים בעריכת הסכם חלוקת עזבון בשונה מהחלוקה שנקבעה בצוואה או עפ"י דין, הינו שיקול כלכלי – חסכון בהוצאות עתידיות ובמיסי שבח ורכישה.

כאשר נכסי המוריש נרשמים בחלקים שווים בין יורשיו וכעבור זמן מה יורשיו רוצים להעביר את הנכסים בינם לבין עצמם ו/או לרכוש את החלק של אחד היורשים בנכס, הדבר יהיה כרוך בתשלום מס שבח ומס רכישה.

עריכת הסכם חלוקת עזבון בין היורשים מאפשרת ביצוע חלוקה בין היורשים מבלי לבצע העברות ביניהם, הכרוכות בתשלומי מיסים.

סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין") קובע כי חלוקה ראשונה של נכסי עזבון בין יורשים לא תחשב כעסקת מכר לעניין החוק ותהיה פטורה מתשלום מס שבח ומס רכישה, ובלבד שבמסגרת החלוקה לא ניתנה תמורה בכסף או בשווה כסף שאינו נכס הנמנה עם נכסי העזבון, וככל שתינתן תמורה כאמור שאינה חלק מנכסי העזבון, הרי שהדבר לא ישלול את השימוש בסעיף כולו אלא שרק חלק העזבון שבשלו ניתנה התמורה, ייחשב כאילו נמכר וימוסה באופן יחסי.

יתרון נוסף בעריכת הסכם חלוקת עזבון בין יורשים הינו מניעת שותפויות שאינן רצויות בנכסי העזבון.

לעיתים קרובות המנוח מוריש את נכסי העזבון באופן שווה בין היורשים, אולם אלה אינם מסוגלים להיות שותפים או שאינם מעוניינים בכך, בין משום שהם אינם מסתדרים ביניהם ובין מכל סיבה אחרת.

עריכת הסכם חלוקת עזבון יש בה כדי למנוע סכסוכים עתידיים בין היורשים לגבי אופן ניהול הנכס, אחזקתו ומכירתו.

כאשר נכסי העזבון כוללים נכסי נדל"ן וגם כספים, היורשים יכולים להסכים ביניהם על חלוקה לפיה אחד או שניים מהם מקבלים נכסים ואילו יורש אחר מקבל כספים.

יצוין כי אין כל חובה להסכים על חלוקה שוויונית בין היורשים ולעיתים אף מושגת הסכמה לפיה יורש אחד מקבל דירה ואילו יורש שני מקבל סכום כסף קטן יחסית או שאיננו מקבל כלל.

יצוין כי בניגוד לעסקת מקרקעין רגילה, כאשר מחלקים את הנכסים בהסכם חלוקת עזבון לא קיימת חובת דיווח לרשויות המס ואין צורך להציג אישורי מיסים כתנאי להעברת הזכויות ע"ש היורשים המוסכמים בהסכם לחלוקת עזבון.

עפ"י סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין, ניתן לבצע חלוקה של נכסי העזבון כאמור בתנאי שהמדובר בחלוקה ראשונה של נכסי העזבון בין היורשים לאחר ההורשה, בין אם נעשתה לפני רישום הירושה או לאחריה.

כלומר, אף במקרים בהם נרשמה הירושה בנכס מנכסי העזבון עפ"י צו ירושה או צו קיום צוואה בלשכת רישום המקרקעין, ניתן לשנות את הרישום בהתאם לחלוקה עפ"י הסכם חלוקת העזבון, אולם במקרים אלו, לצורך שינוי הרישום, עפ"י נהלי לשכת רישום המקרקעין,  יהיה צורך בדיווח למיסוי מקרקעין על הסכם חלוקת העזבון והצגת אישורי מיסים.

במקרים מסוימים יש צורך להגיש את ההסכם לאישור ביהמ"ש, אך יצוין כי אין כל חובה לאשר הסכם חלוקת עזבון בבית המשפט, והוא תקף עם חתימתו.

לסיכום, הסכם חלוקת עזבון הינו כלי משפטי המאפשר ביצוע חלוקה ראשונה של נכסי העזבון באופן שונה מזה שנקבע עפ"י צוואת המנוח או עפ"י חוק הירושה.

מומלץ להסתייע בליווי ובייעוץ משפטי של עו"ד מקרקעין מומחה ומנוסה לעריכת הסכם חלוקת עזבון ע"מ להמנע מחיובי מס מיותרים.