פסקי דין

ביהמ"ש קיבל תביעת שיפוי של משהב"ט בגין פציעתם של שני חיילים, בני עדת "הכושים העיבריים" בתאונת דרכים. התברר כי החייל נהג ברכב ללא ביטוח אולם ביהמ"ש שוכנע, בסופו של דבר, שאותו חייל לא ידע ולא סביר היה שידע שהרכב לא היה מבוטח וזאת בהתחשב במבנה המיוחד של העדה אליה השתייך ומאחר והנהג קיבל את מפתחות הרכב מהממונה על הרכבים בעדה.

ביהמ"ש מצא את עיריית טייבה אשמה כלפי קטין שנכווה באופן קשה בכל חלקי גופו עת הדליק עם חבריו מדורה באזור ששימש כמזבלה. העירייה חוייבה בתשלום סך של כשלשה מליון ₪ מאחר וזו לא גידרה ולא מנעה כניסת ילדים למזבלה. הסכום הופחת לאחר הגשת ערעור מטעם עיריית טייבה.

פס"ד בעניין עובד תחזוקה בבי"ס שנפגע במהלך ביצוע תיקוני צבע בחדר המדרגות של ביה"ס לאחר שהשעין את הסולם ע"ג מדרגה בצורה מסוכנת. ביהמ"ש פסק לתובע פיצוי בסך של כ- 440,000 ₪ לאחר שקיבל את טענות התובע וקבע כי המעסיקה לא הדריכה אותו באשר לדרך הנכונה והבטוחה לביצוע עבודתו ואף לא פיקחה על אופן עבודתו.

ביהמ"ש פסק להורי ילדה שנולדה עם תסמונת ע"ש ארב (Erb's palsy) סך של 300,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה. על אף שמומחה ביהמ"ש קבע שלידת הוואקום שבוצעה במקרה זה, "התבצעה בהתאם לפרקטיקה המקובלת ועל פי מידת הזהירות המקובלת", ביהמ"ש קיבל את טענת ההורים לפיה בזמן אמת, לא קיבלו הסברים מספקים ועל כן "הסכמתם לביצוע לידה רגילה, אם וככל שניתנה, לאו הסכמה היא, שכן ניתנה מבלי שנמסר להם המידע הנדרש בדבר הסיכונים הטמונים בלידת ואקום, אל מול הסיכונים הטמונים בלידה בניתוח קיסרי שאינו אלקטיבי."

פס”ד בעניין תביעת פיצויים בגין נזקי גוף נגד עיריה. ביהמ”ש פסק כי רשות מקומית אינה יוצאת ידי חובתה מקום שהאמצעים שבהם נקטה לא היו יעילים וכי במקרה זה מדובר היה במפגע משמעותי שהעיריה היתה אמורה לאתר ולטפל בו מבעוד מועד.  

פס”ד בעניין תביעת פיצויים בגין נזקי גוף נגד בית מלון. ביהמ”ש קבע את אחריות בית המלון לתאונה תוך שהוא קובע כי קיומן של מדרגות בחדר בו התארח התובע הפכו את החדר למסוכן.

פס”ד בעניין תביעת פיצויים שהוגשה ע”י עזבונו של קטין כבן 17 שנים ושני הוריו, אשר נהרג כתוצאה מפגיעתו בתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי השתכנע כי לאור נסיבותיו האישיות של המנוח יש מקום לקבוע את בסיס אבדן השכר לפי 150% מהשכר הממוצע במשק, וזאת תוך סטיה מההלכה שנקבעה ע”י ביהמ”ש העליון בפרשת פינץ (ע.א. 10990/05) החלה ביחס לקטינים ללא תלויים, שם נקבע כי בדרך כלל בסיס השכר לצורך עריכת חישוב “השנים האבודות” של מנוח קטין לא יעלה על השכר הממוצע במשק.

ייצוג נתבע בתביעת נזקי גוף. ביהמ”ש קיבל את טענת הנתבע לפיה בטרם התאונה פנה אל סוכן הביטוח אשר התחייב לבטח את עסקו. סוכן הביטוח חוייב בתשלום נזקיה של אלמנת הנפגע הואיל והתרשלותו היא שגרמה לכך שביום התאונה, עסקו של הנתבע לא היה מבוטח.

פסק דין עקרוני של ביהמ”ש העליון בנושא הכרה באובדן קצבת הזיקנה של המנוח כחלק מהנזק של אלמנתו כתלויה, מעבר לתקבוליה מקצבת תלויים. (שאלת “הניכוי מן הניכוי”).

תביעה בגין ביצוע עוולות של כליאת שווא ולשון הרע. התובעים נחקרו ע”י נציגי הנתבעת במשך מס’ שעות היות ונחשדו בגניבת סחורה של הנתבעת, בהיותם עובדיה. ביהמ”ש חייב את הנתבעת לשלם פיצוי בסך 50 אלף ש”ח לכל עובד.  

תביעה בגין רשלנות רפואית  בביצוע השתלת שיער שכשלה והותירה צלקות גדולות, רחבות ומכוערות בעורפו של התובע, שבגינן נותרו לו נכויות בתחומים הפסיכיאטרי והפלסטי. בית המשפט המחוזי קיבל את טענות התובע בערעור שהגיש והוסיף על פסיקת בימ״ש השלום סכום נוסף של כ- 350,000 ש”ח לאחר שקבע: לא היו טיעונים כבדי משקל שהצדיקו פסילת חוות דעתו של מומחה ביהמ”ש. הנתבעים לא יצאו ידי חובתם בכך שביצעו את השתלת השיער אלא מחובתם היה לשפר את מראהו של התובע, בכך לא צלחו ועל כן עליהם להשיב את הכספים שקיבלו עבור ביצוע ההשתלות. פיצוי בגין כאב וסבל יש לפסוק בהתחשב בפגיעה הסוביקטיבית של הנפגע.

פס”ד עקרוני בנושא זכאות לפיצויים בגין נזק נפשי משני שנגרם לתובע אשר גרם למותה של אחייניתו בתאונת דרכים. (הרחבת מעגל הקרובים לפי הלכת אלסוחה).  

ערעור "בגלגול שני" בעניין שיעור האשם התורם שהוטל על עובד מטבח. ביהמ"ש העליון הפחית את שיעור הרשלנות התורמת של התובע מ- 50% ל- 30% בלבד.  

פס"ד עקרוני בענין "הניכוי" (קצבת השאירים) "מן הניכוי" (של קצבת התלויים).  

רשלנות רפואית בהולדה (תסמונת ה.ר.ב.). במסגרת הליך גישור בביהמ"ש העליון הוסף על סכום הפיצויים.  

פסק דין עקרוני של ביהמ”ש העליון בהרכב 7 שופטים מפי נשיא ביהמ"ש העליון דאז, השופט אהרון ברק אשר בפסק דין ארוך ומפורט סקר את התפתחות הפסיקה מאז תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד וקבע את ההליך הפרשני שיש לבצע טרם קביעה האם אירוע מסוים מהווה תאונת דרכים עפ"י החוק. נקבע כי בשלב הראשון על השופט לקבוע האם המקרה נופל לגדרה של ההגדרה הבסיסית בחוק, במסגרת זו עליו לבחון אם היה "שימוש" והאם נגרם ע"י "רכב". אם האירוע אינו נופל בגדר ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים על השופט לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני ולבחון אם אותו המקרה נופל לגדר אחת החזקות המרבות שבחוק. ככל שהמקרה אכן נופל לאחת מן החזקות המרבות על השופט לעבור לשלב האחרון בו יבחן אם על המקרה חלה החזקה הממעטת. בעניין זה התובע נפגע בעת טעינה של מטען על משאית באמצעות מנוף שניצל את הכח המכני של אותה משאית. הואיל והנזק לא נגרם "עקב שימוש ברכב מנועי" תחת ההגדרה הבסיסית של החוק, פנה השופט ברק לשלב הפרשני השני וקבע כי חלה החזקה המרבה בעניין "מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב", לגבי השלב הפרשני השלישי...

פס"ד עקרוני העוסק בשאלת ה"תחרות" בין זכות ההשבה של המוסד לביטוח לאומי לבין זכות ההשבה של המדינה.  

ביהמ"ש העליון קיבל את עמדת התובע לפיה יש להקל עם העובד בקביעת הרשלנות התורמת מאחר שמחובתו של המעביד לדאוג לקיומם של תנאי עבודה ושיטות עבודה נאותים, תוך נקיטת אמצעי הדרכה ופיקוח שיהיה בהם, ככל האפשר, למנוע נזק מעובדיו, גם כשאלה עלולים במהלך עבודתם, לחטוא בהתרשלות. ביהמ"ש מצא לנכון להסתפק בהטלת אשם תורם בשיעור 25% בלבד על עובד שהפעיל מכונה בצורה לא נכונה ובניגוד להוראה מפורשת מטעם המעביד ועל אף שהוכח שהוא הוזהר מפני הסיכונים הכרוכים בהפעלת אותה המכונה.